גנבים ונכדים של גנבים  

לפני כמה חודשים שמענו על הכנופיה של צעירים ישראלים שהונו אמריקאים קשישים. הם מכרו כרטיסי הגרלה ברחבי ארצות הברית, קיבלו מקוני הכרטיסים את פרטיהם האישיים, פנו אליהם בטלפון מישראל, סיפורו להם שזכו בעשרות או מאות אלפי שקלים ורק הזכירו להם שלפני שהם מקבלים את כספי הזכייה הגדולה, עליהם לשלוח את המס על הזכייה.

הרבה קשישים פתאים ותמימים, שלחו כסף. למי שלא היה כסף, מישכן את הבית ולקח הלוואות בבנק על מנת לשלם את המיסים שהם תנאי לקבלת כספי הזכיה.
בראיונות בטלויזיה הם סיפורו שלא הבינו מה הם בדיוק עושים. מה יש פה לא להבין. אתם גונבים כסף מאנשים זקנים ודנים אותם לעוני וחרפה בערוב ימיהם. מה יש פה לא להבין?
בשנות השישים והשבעים היו במרכז קרית גת שתי פלאפליות.. שהיו תמיד עמוסות בקונים. אפילו בילוי מוצאי שבת באותן שנים היה לצאת למרכז ולקנות פלאפל ולקנח בגרעיני חמניה שנמכרו בקונוסים עשויים נייר עיתון.

באחת מחופשות הקיץ, כשאני בת שש עשרה, עניתי למודעה שליד אחד הפלאפליות : "דרושה עובדת". התנאים היו שתי לירות לשעה. שבע שעות עבודה ביום. ארבע עשרה לירות ביום היו הון תועפות. מנת פלאפל עלתה לירה וחצי.

בבודקה הקטן והצפוף היה חם ומסריח משמן ואני טיגנתי את הכדורים ובין לבין קירצפתי את כל המשטחים שהיו מלאים בשמן שדבוק אליהם כבר שנים. אחרי העבודה, הייתי מחשבת כמה מגיע לי. מזיעה ומאושרת הייתי מטיילת במרכז ומחליטה מה אקנה במשכורת. גם בעלת הבית היתה נחמדה מאוד. היא הגישה לי גזוז כל הזמן. תשתי, היא אמרה, חם מאוד ואת יכולה להתייבש. ואני שתיתי. כי היה חם ולא רציתי להתייבש.

בתום חופשת הקיץ. כאשר היגיע זמן התשלום (שלפי החשבון המדוייק שלי היגיע ל-560 לירות). היא הגישה לי 118 לירות, ויחד איתם את הפרוט של כל כוסות הגזוז ששתיתי. היא קיזזה לי את המחיר של השתייה מן המשכורת.

אבל לא הפסקתי להיות תמימה ומטומטמת בגיל 16. מיד כשהשתחררתי מהצבא עברתי לתל אביב. גרתי אצל חברים וחיפשתי חדר לשכור. עניתי למודעה : דרושה שותפה לדירה תמורת ניקיון. לנקות אני יודעת, גם לקרצף משטחים משומנים. צילצלתי והלכתי לאותו בית הייתה שם אישה כבת 45 והיה שם בית מקסים והחדר המיועד מקסים עוד יותר. "את יודעת לנקות"? היא שאלה. "בטח" עניתי. "אז אני רוצה לראות" היא אמרה. איזה חמש שעות הראיתי לה איך אני יודעת לנקות מטבח ואמבטיה ווילונות וחלונות. ואחרי חמש שעות היא אמרה שאני לא כל כך מתאימה לה. אבל הייתי מטומטמת. רק אחרי שנים הבנתי את הטריק של האשה הלא עניה שגרה בבית מפואר במרכז תל אביב ומצאה דרך כל כך פשוטה לנקות את הבית שלה בלי לשלם.

כששמעתי על הצעירים, בשנות העשרים שלהם שחשבו על הדרך הנפלאה לגרום לקשישים בארצות הברית להיפרד מהכסף ומהכבוד שלהם, תהיתי אם הם לא הנכדים או הנינים של בעלת הבית בפלאפל בקריית גת או בעלת הבית בתל אביב. גם אם הם לא הצאצאים  הביולוגים שלהן, הם בטח צאצאים ברוח.